<h1>רבינו ירוחם מישרים ני"ב ח"א</h1>
<h2>דף כ.</h2>
דר בחצר חבירו שלא מדעתו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר כלומר הדר אינו רגיל לשכור כי נותנין לו דירה בחנם אין צריך להעלות לו שכר כי זה לא נהנה וזה לא חסר ואם הדר הו' דעביד למיגר וחצר דקיימא לאגרא חייב לתת לו השכירו' ואם הוא גברא כלומר הדר דעביד למיגר וחצר דלא קיימא לאגרא פטור ליתן לו שכירותו דזה נהנה וזה לא חסר. וכתב רש"י בגמ' וה"ה בחצר דקיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר דפטור כיון דלא נהנה אף על פי שגרם הפסד לחבירו שאפילו גרש חבירו מביתו ונעל הדלת בפניו ולא הניחו לדור בו ולא לשכור אין זה אלא גרמא בעלמא ולא מיחייב אלא בשעת גזילה ורב אלפס כתב בחצר דקיימא לאגרא חייב להעלות לו שכר אף על גב דלא עבי' למיגר דהא חסריה ממונא וכן כתב הרמב"ם ז"ל. קמא מציעא. חצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר פטור מטעם זה נהנה וזה לא חסר דוקא בבית ישן אבל בבית חדש והשחיר לו הכותלים חייב שהרי חסרו פירוש וחייב לפרוע לו שכירותו משלם מאחר שחסרו שום דבר וכן כתבו התוס' ויש מי שכתב כי הה"נ בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למגר שאם הבית חדש והשחי' לו הכותלי' דחייב לפרוע השכירות ויש מי שכתב שפטור. ומה שאמרנו דגברא דעביד למיגר וחצר דלא קיימא לאגרא דפטור כשהבית ישן דוק' כשאינו משתמש בו בע' הבית כלל אבל אם משתמש בו בע' הבית בעצי' ותבן ובא חבירו שלא מדעתו לדו' בו יש בו שתי לשונו' בגמ' לפי הלשון האחד חייב להעלות לו שכר ולפי הלשון האחר פטור ולא איפסיק הלכתא כמאן ומספיקא לא מפקינן ממונא מן הדר. וכתב ה"ר יונה כי בכל מקום שאמרנו שפטו' להעלות לו שכר אם מיחה בו בעל הבית שלא ידור בו ודר בו אחר מחאתו נותן לו שכרו משלם ואפילו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר קמא.
<h2>דף כא.</h2>
ראובן שהשכיר בית לשמעון ונמצאת הבית של לוי מעלה שכר ללוי אפילו שפרעו לראובן והשוכר יגבהו אחר כך מראובן וכתב ה"ר יונה ואפילו ששכרו מראובן בדמים מועטין מעלה שכר משלם ללוי ואין יכול לומר אלו הייתי יודע שכן עולה השכירות לא הייתי שוכרו אלא פורע כדי שישוה משכירו' בית כמותו. ואם הוא חצר דלא קיימא לאגרא כלומר שאין רגיל לוי לשוכרו פטור מלהעלות שכר ללוי ומוציאין מראובן ונותנין לשוכר אם פרע לו השכירות ודוקא שהבית ישן שאם הבית חדש והשחיר לו הכותלים נותן ללוי שכרו משלם ואם מיחה בו לוי שלא ידור בו ודר בו חייב להעלות לו שכירותו משלם אפילו בבית ישן ואפילו בחצר דלא קיימ' לאגרא בתרא. לשון הרמב"ם ז"ל בשכירות פ"ה שדקדק מדין שוכר ספינו' ופרקה בחצי הדרך (והוא כתוב בדיני שומרים בח"ג) מכאן אתה למד שהמשכיר בית לחבירו עד זמן קצוב ורצה השוכר להשכיר הבית לאח' עד סוף זמנו משכיר לאחרים שהם כמנין בני ביתו אבל אם היו ד' לא ישכור לה' שלא אמרו חכמים אין השוכר רשאי להשכיר אלא במטלטלין שהרי אומר לו אין רצוני שיהא פקודני ביד אחר אלא בקרקע או בספינה שהרי בעלה עמה אין אומרי' כך וכן אני אומר אם בעל הבית אומר לשוכר למה תטרח ותשכיר ביתי לאחרים אם לא תרצה לעמוד בו צא והניחו ואתה פטור משכירותו אינו יכול להשכירו לאחר שזה באל תמנע טוב מבעליו עד שאתה משכירו לאחר הנח לזה ביתו. ויש שהורה ואומר שאינו יכול להשכירו לאחר כלל ויתן שכירות לו עד סוף זמנו ולא יראה לי זה הדין אמת. ועוד כתב בשכנים פ"ה אחד מן השותפין שהביא אצלו אנשי בית אחר חבירו לעכב עליו מפני שמרבה עליו הדרך וכן השוכר ביתו לבעל הבית אח' והביא עמו קרוביו ומיודעיו לשכון עמו כאח' בבית זה הרי משכיר זה מעכב עליו ודקדק אותה מההיא דשותפין שרוצה אחד מהן לפתוח פתחו של בית אח' שקנה בחצר אחר' לחצר השותפין כאש' אכתוב במקומו. יש מי שכתב דשאלת קרקע נקנית בחליפין והתוספ' כתבו דאין נקנית בחליפין קדושין על ההיא דאיבעיא להו שדה במכר ומטלטל במתנה מהו וגם דקדקו במציעא עשיר שאינו עתיד למוד וכו'. ודעת כולם מסכמת שיכולין ליתן לו הקרקע עד זמן ידוע בקנין וידור בה או יעשה מה שירצ' עד אותו הזמן וגם יכול להקנות לו אגבו מטלטלין.
